גז"ד לקטין שתקף נערים על רקע גזעני

25.        בפתח הדיון אבהיר, כי החלטתי להרשיע את הנאשם וזאת הגם שמדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירות ועודנו קטין עתה.

            יובהר, כי הנאשם יליד 7.3.1994 ולפיכך, במועד ביצוע העבירות - 9.4.11, היה בן 17 וחודש אחד.

26.        ההחלטה להרשיע הינה משום וראשית לכל, שאפילו בא כוחו לא ביקש שלא להרשיעו.

            שנית, עורך התסקיר נמנע מהמלצה טיפולית כלשהי בעניינו ובאין המלצה טיפולית אין דרכי טיפול, וממילא לא ניתן לסיים את התיק ללא הרשעה.

            שלישית ועיקר, מדובר בעבירות חמורות ביותר, אותן עבר הנאשם בצוותא עם אחרים, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה של פציעות בנסיבות מחמירות ועבירה של החזקת סכין שלא כדין.

            כל העבירות בוצעו בצוותא באופן מכוער ביותר, תוך שהנאשם מוסיף חטא על פשע וקורא לעבר ... " תמות יא ערבי".

            ... ילד כבן 15, התחנן על נפשו, אך הנאשם והאחר המשיכו להכותו, ואטמו אוזניים לשמע שוועתו. התנהגות מעין זו, אחת דינה, לטעמי - הרשעה!

            ויצא הקול מקצה הארץ ועד קצה - קטין (בן 17 וחודש כאמור) המכה את האחר, באמצעות אלה, דוקר אותו באמצעות סכין, מנסה לדרוס אותו ואף פוגע בו באמצעות רכב (אמנם הנאשם זוכה מהעבירה של סיכון חיי אדם מנתיב תחבורה ואולם הורשע הוא בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, עת דרס יחד עם האחר, אתXוY) כל זה בליווי קריאות גזעניות - לא ינקה, יורשע הוא, למען יירתע הוא ויירתעו אחרים מביצוע מעשים כגון אלו.

27.        יפים לעניין זה פסקי הדין אותם ציטטה ב"כ המאשימה ולפיהן, " קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעיתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי. אכן, לעתים הצורך למנוע את ביצוע העבירה בעתיד עולה במשקלו על הצורך לשקם את העבריין" (ע"פ 8164/02 פלונים נ' מדינת ישראל).

            הדברים וכאמור מקבלים משנה תוקף עת בה וכמפורט לעיל, הנאשם אינו מקבל כלל אחריות למעשיו.

גזר דין

28.        משקבעתי, כי החלטתי להרשיע את הנאשם, הרי שעלי לקבוע מה תהיה מידת עונשו של הנאשם.

            בגזירת עונשו של נאשם ובכלל זה גם של קטין, מעורבים שיקולים שונים וכפי שפורט אך לאחרונה בע"פ 5476/11 פלוני נ' מדינת ישראל (25.1.12) וכדלהלן;

            " ככלל, בגזרו את הדין, שוקל בית המשפט שיקולים של גמול, הרתעה ומניעה מזה, ושיקומו של העבריין מזה. כאשר מבצע העבירה קטין, נותר איזון זה בעינו, אולם משקלם הסגולי של השיקולים השונים משתנה, וניתנת בכורה לשיקומו של הקטין (ראו למשל ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו) - פסקה 6 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) ביניש; ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)). עם זאת, קטינות אינה קובעת רף אחיד לענישה, אלא מנעד המשתנה בין השאר בהתאם לגילו של העבריין (ע"פ 4565/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) - פסקה 2 לפסק דינו של השופט דנציגר). נוסף על קטינותו של העבריין, נבחנות שאר נסיבותיו האינדבדואליות ונסיבות ביצוע העבירה, אשר משקלן משתנה ממקרה למקרה (ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) 175, 186; ע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 583 - 584)".

            במקרה שם, אמנם בעבירות מין, הושתו על הנאשם שם  קטין,כאמור, 30 חודשי מאסר בפועל!

29.        עוד אבקש להדגיש, כי לאחרונה ממש (2.1.12), התקבל תיקון מס' 113 לחוק העונשין שעניינו בהבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה. עיקרו של תיקון זה, כי בכל גזר דין, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם ולאחר מכן את קביעת העונש המתאים בתוך המתחם הנ"ל, או בסטייה ממנו, משום נסיבות מיוחדות, וכמפורט שם.

עוד קובע התיקון לחוק האמור, כי העיקרון המנחה הינו " קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". במילים אחרות ניתן לומר שלשיקול הגמול בשיקולי הענישה ניתנה עדיפות על פני השיקולים האחרים.

            התיקון יכנס לתוקפו רק ביום 10.7.12, ולא אפרט אפוא, במסגרת גזר דיני  את כל ההליך וכמפורט לעיל, אם כי אביא נגד עיני את מכלול השיקולים כפי אשר נקבעו בתיקון מס' 113 הנ"ל.

            עוד אוסיף, כי בסעיף 40 ט"ו(ב) לתיקון נקבע, כי בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות הענישה שנקבעו גם באשר לענישת קטין.